24 | הרצועה המקוללת מנגד, הצרפתים התעניינו יותר בלבנון ובסוריה, שבהן כבר היו להם השקעות לא מועטות עוד בזמן שלטון העות'מאנים . הצרפתים ראו בשני האזורים הללו סוג של שלוחות בנות חסות תרבותיות, בעיקר האוכלוסיות המרוניות והנוצריות שחיו בהן . בהתאם לאינטרסים הללו חולקו מרבית שטחיה של האימפריה העות'מאנית המובסת בין בריטניה לצרפת . בטריטוריות שהוקצו לכל מעצמה נעשתה אבחנה בין שטחים שבהם תהיה למעצמה שליטה ישירה לבין אזורים שיוגדרו כ"אזורי השפעה", שבהם יזכו המקומיים לאוטונומיה חלקית, אולם תחת חסותה של אחת המעצמות . מישור החוף מצפון לחיפה והגליל העליון הוגדרו כשטחים שיהיו בשליטה ישירה של הצרפתים ולמעשה יחוברו ללבנון . הנגב ובקעת הירדן הוגדרו כ"אזורי השפעה בריטית" ( לא שליטה ישירה ) ואוחדו למעשה עם עבר הירדן, שזכה לסוג של אוטונומיה . בתוך החלוקה הזאת שוב נותרה רצועת עזה ( ושטחים נוספים ) ללא פטרון או בעלים ברורים . לאחר שצרפת ובריטניה סיימו לחלק ביניהן את השטחים שזיהו כבעלי משמעות כלכלית או אסטרטגית, נותר שטח נכבד ממישור החוף שבחיפה ועד הקצה הדרומי של רצועת עזה ומזרחה מהן - ירושלים, בית לחם, אזור ג...
אל הספר