146 רון וידברג היה בי רצון להמשיך ולחזור על ההישגים של מלחינים שהערצתי אך לא הרגשתי מחויב ללכת בעקבותיהם . נוסף על כך, באתי לידי הכרה שאני מתקשה להביע במוזיקה הא-טונלית את השפה העברית ולכתוב באמצעותה לקול . לאחר תפנית סגנונית זו הרביתי בכתיבה לקול, ובכלל זה שירים רבים, מוזיקה למקהלה ואופרה . האופרה השנייה שכתבתי הייתה מחכים לגודו ( Waiting for Godot ) על פי סמואל בקט ( Beckett ) , והיא נכתבה והופקה ב- 1986 בבית הספר למוזיקה באוניברסיטת אינדיאנה בבלומינגטון שבארצות הברית ( Indiana University, Bloomington ) ביצירה זו הרגשתי שמצאתי את "הקול" שלי בתור מלחין מודרניסט הכותב מוזיקה טונלית ( עם כמה גיחות לשורשים הא-טונליים של כתיבתי המוקדמת ) ושהמסגרת המתאימה ביותר לכך היה הז'אנר המכונה "אופרה קאמרית" . אופרה קאמרית איננה אופרה מוקטנת, ממש כפי שרביעיית המיתרים איננה תזמורת מוקטנת . זו דרך ביטוי עצמאית ומובחנת ליצירת תיאטרון מוזיקלי- אופראי . הבמה קרובה אל הקהל יותר מבבית האופרה הגדול ; האנסמבל הכלי מביע שקיפות רבה ביותר בקולות השונים ויכול להגיע לתחכומים רב-קוליים שקשה להשיג בתזמורת המלאה . כמ...
אל הספר