192 אור שמש ראובן : זה באמת בולט מאוד, פשוט משום שהדבר קשור למציאות שלי והמוזיקה שלי מבטאת את אותה המציאות . חלק גדול מהמציאות הזאת בנוי מחוויות שהקנו לי יצירות אמנות, וככה אני שורד בעולם . כל הזמן אני עסוק בקריאה, בצפייה או בהאזנה, ונכון שניתן לומר שזו אשליה, שקר או בריחה, אבל אלו תנאי החיים שלי . אור : רציתי להעלות השערה ולשאול, האם ייתכן שאותן המחוות הן מעין תגובה או אסטרטגיה שפיתחת מול תחושה של בדידות או התכנסות, בין בהקשר אמנותי ובין בהקשרים חברתיים או פוליטיים ? ראובן : זו ודאי לא אסטרטגיה של ניתוק . פעמים רבות יש במחוות המוזיקליות האלה משהו סודי ואזוטרי מאוד, אבל מוחשי וחשוב לי . ביצירה שכתבתי בשם Playtime , קודם כול המאזין צריך להכיר את הסרט [ של ז'אק טאטי ] ואולי גם לדעת קצת צרפתית, כי יש ביצירה שמות של פרקים בצרפתית הקשורים לסרט . עבורי האינטראקציה עם היוצר היא עולם שלם, שבו הוא פותח מעין נישה לעולם שאני אוהב מאוד לשהות בו . ביצירה ג'אז שכתבתי בעקבות מאטיס, ההפניה היא לא רק למאטיס ול ג'אז , שהוא קובץ חיתוכי הנייר שלו מ – 1947 . השם גם מתחרז עם שם הסרט של ז'אן ויגו, א - פרופו ...
אל הספר