יוסף גולדנברג 62 הפיצול לשני כלים מאפשר ארטיקולציה זורמת יותר, שבה היחידה הקצרה בת שמינית בסוף התיבות מקושרת בלגטו לתיבה הבאה . כך הארטיקולציה בין הכלים נעשית רציפה ( conjunct ) ולא מפורדת ( disjunct ) . אף שכל תיבה ביחידה זו מושתתת על תיבה 1 ( או תיבה ,3 הבנויה על אותו המוטיב ) , שלוש תיבות רצופות ( 18 - 20 ) מציגות וריאנטים חדשים . התמצית של יחידה זו בכללותה יוצרת עלייה בחמש טרצות המצטברות לאון – דצימה ( אוקטבה ועוד קוורטה ) בין צלילים מרכזיים קוואזי – טוניקאיים : מי בתחילת הקטע, לה בסופו . פרטי הטרצות נמנעים ממחזוריות מדויקת כדי להמשיך בגיוון הכרומטי וכדי להגיע ליעד שונה מנקודת ההתחלה . גם תפרושת התמצית אינה אחידה : אחרי העלייה לסי המנגינה שבה להסתובב נמוך יותר, אך בגל הבא תמצית המנגינה מוסיפה לדחוף כלפי מעלה ( ראו חמשה תחתונה של דוגמה 7 ) . מבחינת השפה המוזיקלית שבין טונליות מורחבת לאטונליות, מעניין להבחין בין שני רגעים : באחד הרישום האנהרמוני המדויק חשוב ואילו באחר הוא חסר משמעות . בתיבה 19 הצליל דו בקר יוצר ( בפעם הראשונה ) קוורטה מוקטנת מעל העוגן המקומי ( סול דיאז ) . דו מתפקד כ...
אל הספר