לחשוב מחדש על דברי הימים של המוזיקה האמנותית הישראלית (וגם על יוסף טל)

אסף שלג 18 תיוג פוזיטיביסטי ( שיתרונותיו הפדגוגיים מוגבלים למדי ) לגישות קומפוזיטוריות בהכללות גסות, והדירה תהליכים דיאלקטיים לטובת מכנה משותף אמורפי, שהשְטיח את השוני המצוי בין אינדיווידואלים שקובצו בשל תאריכי לידה קרובים . אמנם המלחינים שהיגרו לפלשתינה / ישראל אכן יכולים להצדיק כותר כמו ״דור המהגרים״, ואולם ברור שהמושג ״דור״ בהקשר זה מתייחס לחתכים ביוגרפיים – כרונולוגיים בלבד . נתונים מן הסוג הזה מעידים מעט מאוד ( אם בכלל ) על אסתטיקות קומפוזיטוריות או קשרים סגנוניים שנרקמו בבתי הגידול הנתונים, בין באירופה בין בפלשתינה / ישראל ; והרי כל המלחינים הגיעו מבתי גידול שונים באירופה, אם כך, כיצד ניתן לאגד קבוצה מעין זו של יחידים ( כפי שיהואש הירשברג מכנה אותם 2 שהמוזיקות שלהם מגלמות תפישות שונות של הפרויקט הציוני, דרך כלי בצדק ) , ביקורת וטכניקות כתיבה מיובאים ברובם ? חלקים ניכרים מהתשובה על שאלה זו נמצאים בהיסטוריוגרפיה של התחום, שכן רבים מהמקורות הראשוניים שלנו על אודות מיסודה של מוזיקה אמנותית ביישוב מגיעים מקבוצה מצומצמת של מלחינים שכתבו פרוזה בהיקפים ובאיכויות שונים ( בעיקר על עצמם ) ,...  אל הספר