אלקס ריף 186 השחור הזה, אני מפקדת על הקמת כל מערך הרפואה של אוגדת מילואים 252 שנלחמת בעזה : לדאוג שמאות רופאים, פרמדיקים וחובשים — רובם לא בתפקידי חירום ביום-יום — ידעו מה לעשות, יקבלו את הציוד הדרוש, שיהיה המענה הרפואי הטוב ביותר . כבר היו פצועים והרוגים . ניהלתי את הפינויים, את הארגון, את תחקירי האירועים . במקביל ניהלתי צוותים — רופא עיניים, רופא מנתח, קב"ן אוגדתי — כולם צריכים סנכרון . לפעמים הם מבוגרים ממני, ואני בכלל מתמחה בפסיכיאטריה שמסבירה לרופאים איך לתפקד באירוע החירום הגדול ביותר שהיה במדינה . בשבועות הראשונים, לא הצלחתי אפילו לדבר עם הילדים שלי בזום . הם היו אז בני שנתיים וארבע ולא הבינו לאן נעלמתי ולמה אני לא מדברת איתם, אבל אני הייתי עמוק בתוך האירוע ולא הצלחתי להתנתק . ראיתי אותם פעם ראשונה רק בסוף אוקטובר . חזרתי הביתה לכמה שעות ליום ההולדת של הבת שלי . הייתי גמורה . בתמונות רואים אותי מנומנמת . במשך שנה הייתי בתוך עזה ומחוץ לעזה לסירוגין, חוזרת פעם בכמה שבועות הביתה ויוצאת שוב . אני לא כל כך אוהבת לדבר על זה, אבל הילדים שלי שילמו מחיר — לבן היה עיכוב שפתי, יותר יהודי מ...
אל הספר