אלי שרעבי 214 מחכות לנו עוד הרבה הרבה שניות . מבחינתי, עד שאנחנו לא עוברים מהצלב האדום לידיים של צה"ל, זה לא באמת קורה . בלילה האחרון אנחנו מתקשים להירדם . אני חושב על מה שאוהד אמר, על הטקסים שמחכים לנו, על הקהל, על ההמון . זה מפחיד ואני רק רוצה להיות אחרי זה . אני נזכר שתמיד דמיינתי שחרור פשוט יותר, דמיינתי שמכניסים אותי לרכב, מעבירים אותי לרכב של הצלב האדום ומשם לצה"ל וזהו . לא חשבתי שכל הדבר הזה יהיה מלווה בכל כך הרבה יח"צ מלא אכזריות וראווה . בוקר שבת מגיע . השובים מעירים אותנו במנהרה החשוכה כבר בחמש, כדי להתחיל להתארגן . אנחנו לוקחים את השקיות שלנו, וביחד עם צוות השובים מתחילים את העלייה הארוכה למעלה . יש חלקים מאוד נמוכים במנהרה הזו, כאלה שצריך כמעט לזחול בהם . אנחנו מתמלאים בוץ . ממשיכים ללכת בתוך מחילות אדמה חשופות, קרות ומלוכלכות, ממשיכים לטפס לגובה הקרקע . זה טיפוס ארוך כי המנהרה עמוקה מאוד . כשאנחנו מגיעים לנקודת היציאה, אנחנו מקבלים בגדים חדשים ונקיים שנוכל ללבוש לקראת השחרור עצמו . אלו חליפות בגדים חומות ומכוערות נורא, כאלה שמשלימות את המראה המוזנח שלנו . אנחנו יושבים בפתח...
אל הספר