אלי שרעבי 92 כשאנחנו מגיעים לאזור מרוצף, אנחנו מבינים שזהו מרחב המגורים של המנהרה הזו . אני מביט ימינה ושמאלה וברור לי, וברור לכולנו מיד, שהתנאים במנהרה הזו הרבה פחות טובים . הכול קטן יותר, המטבח, השירותים, חללי השינה . הכול קטן יותר והכול מבולגן . מאוד . אין חשמל, וכשהשובים בודקים את הברזים אנחנו מבינים שגם אין מים זורמים . השובים נראים כועסים . גם אנחנו וגם הם נצטרך להתמודד עם תנאי המנהרה הזו . החפצים הזרוקים, הארונות הפתוחים, הציוד המפוזר על הרצפה, מעידים שהיו פה אנשים עד לא מזמן, ושהם עזבו בחופזה . אני תוהה מי היו פה . לוחמי חמאס ? מפקדות מחבלים ? אולי גם חטופים היו פה, מי יודע . אנחנו עזבנו את המנהרה הקודמת אחרי שצוות השובים שלנו אסף את כל הציוד וסידר הכול . כאן, נראה שאיש לא טרח לבדוק איך המנהרה נראית בטרם נמלטו ממנה . השובים מכניסים אותנו לחלל קטן, שנמתין, ומתחילים לסדר את המנהרה . אלון והמסכה מגיעים אחרי כולם . כשאלון נכנס לחלל המגורים, להמתין יחד איתנו, אנחנו שואלים : "למה התעכבתם כל כך ? " "נכנסנו לאחד הבתים הנטושים", הוא מספר, "לקחנו משם אוכל, תרופות, מים, שמיכות . הבית היה ...
אל הספר