אלי שרעבי 70 מדברים על אלי שרעבי . "אתה בטח הבא בתור", הוא אומר . הלוואי . בבוקר יום שישי, אחד בדצמבר, אני קם לשירותים . כשאני חוזר לחלל שלנו אני רואה את המשולש עומד בפתח החלל . אני שואל אותו : "הודנה ? " והוא מביט בי ואומר בצער : "ביג מלחמה בחוץ" . מלחמה גדולה בחוץ, הפסקת האש הסתיימה . אני נכנס לתוך החלל ומעדכן את השאר . אני לא יוצא, אני לא הבא בתור . אנחנו לא הבאים בתור . זה עוד לא קורה . אנחנו יושבים על המזרנים שלנו ומדברים על זה . זה מעציב אותנו . זה מעציב אותי . איך יכול להיות שחזרו ללחימה ואנחנו עדיין פה ? מה קורה כאן ? אנחנו דשים בזה בינינו שוב ושוב ושוב, מנסים לנתח את האירועים, מעלים כל מיני ספקולציות כדי לשער מה מתרחש, מה התוכנית . לאן זה הולך . אני מניח שהלחימה תחזור לכמה שבועות, אולי לחודש, וזהו . אפיזודת הלחימה תהיה שוב קצרה . גם השובים שלנו חושבים ככה ואומרים את זה כל הזמן, לנו ולעצמם . גם אני אומר את זה לאלון, לאליה ולאור . אני שב ואומר להם : קחו נשימה, כמה שבועות וגם זה יחלוף . לאור קשה יותר מהשאר . לכולם יש רגעי בכי, אך בימים הראשונים קשה לו יותר מכולם . קשה לו לנשום וא...
אל הספר