אלי שרעבי 58 "אני מקיבוץ בארי", אני אומר להם . ארבעתנו שותקים רגע . "מה קרה לך ? " אני שואל את הרש . "נפצעתי במיגונית", הוא אומר בשקט . "איזו מיגונית ? " אני שואל אותו . "מיגונית על יד קיבוץ רעים", הוא עונה . "אחרי שהתחילו הרקטות במסיבה נסענו משם, ואז עצרנו ונכנסנו למיגונית, חשבנו שזה יגן עלינו" . אני מביט בפנים העדינות והחכמות של הרש . קשה לי להביט ביד החסרה שלו . קשה לי לשמוע מה הצעירים האלה עברו . אורי ואלמוג והרש ממשיכים לדבר ביניהם על המסיבה, מנסים להבין בינם לבין עצמם איך ומאיפה ומתי כל אחד נחטף . אני מבין ששניהם מירושלים, ושומע שאורי מספר לאלמוג שאת הרש הוא פגש בבית חולים בעזה, שם שניהם שכבו פצועים . אנחנו משתתקים רגע, כי שוב נשמעים צעדים וקולות של דמויות נוספות שמתקרבות . החוטפים מכניסים אל החלל שלושה צעירים נוספים, שניים שחורי שיער ואחד בהיר שיער . הם מתיישבים גם הם . אנחנו מבינים שגם הם חטופים, ומתחילה היכרות בין כל השבעה . לבהיר קוראים אלון אהל, לשחרחר הרזה קוראים אור לוי, הוא מתנשם בכבדות ואני מזהה שהוא בחרדה . לנמוך יותר קוראים אליה כהן . שלושתם חטוף 59 נחטפו במסיבה ברעים ...
אל הספר