אלי שרעבי 40 אני צועק לו, "סעיד, הבית עוד רגע קורס ! " . לוקח לו עוד רגע להתעשת, ואז הוא משחרר לנו מהר את השרשראות כדי שנוכל לרדת במדרגות בקלות, להגיע למטה . אנחנו יורדים קומה אחת, לקומה של המשפחה, ואז קומה נוספת, למרתף . כפות הרגליים שלי נוגעות בחול, אותו חול שעליו דרכתי כשהגעתי לכאן לפני כמעט חודש . סעיד מכוון אותנו להיכנס תחת גרם המדרגות, וכל הזמן שואל אותנו : "מישהו ראה אתכם ? כשיצאתם מהחדר, שמתם לב אם רואים אתכם מהבתים הסמוכים ? " בגלל שכל הכיסויים שהם תלו מסביב עפו מההדף, הוא מוטרד מאוד שמא נחשפנו . כשאנחנו כבר למטה, אנחנו שומעים טיל נוסף יורד על הבניין הסמוך . סעיד והמנקה מבהירים לנו שזהו, אנחנו לא עולים יותר למעלה . כאן בטוח יותר וכאן נישאר . אני מגחך במרירות בתוכי . כאן בטוח יותר ? גם אם ירד עלינו טיל, אני מעדיף להיות למעלה ולמות מהר מאשר להיות כאן ולהיקבר תחת ההריסות בלי שמישהו ימצא אותנו אי פעם . כשהמצב מסביב נרגע, אנחנו מפנים את החלל שנמצא תחת גרם המדרגות . יש שם הרבה ציוד של המשפחה, וכשהכול מפונה, אנחנו גוררים את המזרנים למרחב החדש שלנו . חטוף 41 השרשראות שוב נקשרות על הרג...
אל הספר