רגע לפני סיום 211 הרגע שבו האזעקות פוסקות הוא הרגע שבו הגוף והלב מתחילים לגלות כמה מתח ועייפות הצטברו בזמן החירום . לפעמים דווקא ברגעים האלה של המעבר, אנחנו מגלים שאנחנו יותר עצבניים, פחות סבלניים, פחות "מתמודדים", ועלולים להרגיש מאוכזבים מעצמנו, או לתהות אם כל החוסן שהפגנו בחירום היה רק העמדת פנים . זה בדיוק הזמן לזכור שחוסן אינו רק תוצאה סופית, אלא דרך, וכמו בכל דרך, יש חלקים קלים יותר לצעידה ( שגרה ) , וחלקים קשים יותר ( חירום ) . אחרי החזרה לשגרה, ואחרי נפילת המתח, כמעט מוזר לגלות שהחיים הפשוטים והרגילים שלנו דורשים גם הם חוסן . חוסן להתמודד עם הבחור שזרק אותי, עם הטסט שנכשלתי בו, עם התוכנית שלא התקבלתי אליה, עם החברים שלא הזמינו אותי לטיול . חוסן משמש אותנו לאורך כל חיינו, ומאפשר לנו לא ליפול מהמהלומות הקטנות והגדולות של החיים, לשמור על תחושה של חיוביות ומשמעות גם כשדברים לא מסתדרים, ולוודא שהמוח נשאר גמיש בעולם שמשתנה ללא הרף ולא יפסיק לאתגר אותנו . עכשיו כשסיימתם לקרוא את הספר, אתם יודעים שבניית חוסן היא לא מהפך של יום אחד או של תקופה קצרה, אלא תהליך עקבי של רכישת גמישות פנימית,...
אל הספר