פרק 8 | 119 משפחתה הגיעו לאסוף אותי נכנסתי למכונית, נשמתי לרווחה ואמרתי לה, "תודה שלקחת אותי הביתה" . נישקתי את האחיין התינוק שלי על המצח, ולא אמרתי דבר נוסף עד שהגענו לבית של מאמו . את שארית הקיץ ביליתי בעיקר עם מאמו . כמה שבועות בבית של אבא לא הובילו אותי לשום הארה : עדיין הרגשתי לכוד בין הרצון להישאר איתה לבין הפחד שהנוכחות שלי גוזלת ממנה את השלווה של שנותיה האחרונות . לכן, לפני שהחלה שנת הלימודים הראשונה שלי בתיכון, אמרתי לאימא שאסכים לגור איתה כל עוד אוכל להמשיך ללמוד בבתי הספר של מידלטאון ולבקר את מאמו בכל עת שארצה . אימא אמרה משהו על כך שאצטרך לעבור לבית ספר בדייטון אחרי השנה הראשונה, אבל חשבתי שנחצה את הגשר הזה כשנגיע אליו . לגור עם אימא ועם מאט היה כמו לשבת בשורה הראשונה ולצפות בסוף העולם . הריבים שלהם היו נורמליים יחסית לפי הסטנדרטים שלי ( ושל אימא ) , אבל אני בטוח שמאט המסכן רק תהה לעצמו איך ומתי הוא עלה על הרכבת המהירה לבית משוגעים . בבית ההוא גרנו רק שלושתנו, ולכולם היה ברור שזה לא יחזיק . זה היה רק עניין של זמן . מאט היה בחור נחמד, וכפי שלינדזי ואני צחקנו בינינו, בחורים נ...
אל הספר