אמריקה השנייה | 100 מאמו — אם הלכתי לבית של אימא, כפי שהיה קורה בתקופות הטובות — בדרך כלל היה בא לומר שלום לפני שפרש לביתו ללילה . העובדה שהחמיץ את כל הרגעים האלו באותו יום הייתה סימן לכך שמשהו מאוד לא בסדר . אימא נכנסה הביתה דקות ספורות אחרי שיחת הטלפון ממאמו, ואני כבר ייבבתי . "פאפו . . . פאפו, אני חושב שהוא מת" . ההמשך זכור לי במעומעם : אני חושב שהעברתי לאימא את ההודעה ממאמו ; אספנו אותה במורד הרחוב ומיהרנו לביתו של פאפו, מרחק כמה דקות נסיעה בלבד . דפקתי על דלתו בפראות . אימא רצה לדלת האחורית, צרחה, ואז הופיעה מלפנים — גם כדי לומר למאמו שהוא יושב מכופף בכיסאו, וגם כדי למצוא אבן . היא שברה את החלון, נכנסה דרכו, פתחה את הדלת וניגשה אל אביה . בשלב הזה, הוא כבר היה מת כמעט יממה . אימא ומאמו ייבבו בלי שליטה בזמן שהמתנו לאמבולנס . ניסיתי לחבק את מאמו, אבל היא הייתה נסערת לחלוטין ולא הגיבה אפילו אליי . כשסוף-סוף הפסיקה לבכות, חיבקה אותי חזק ואמרה לי ללכת ולהיפרד ממנו לפני שייקחו את הגופה שלו . ניסיתי, אבל הטכנאית הרפואית שכרעה לצידו הביטה בי במבט מוזר, כאילו היא חשבה שזה לא בסדר שארצה להסת...
אל הספר