מעגלים נסגרים | 143 לשמות הנופלים, הנרצחים והחטופים שהכרתי באופן אישי, החלטתי לא להעמיק יותר . בחרתי בהימנעות מודעת, בהתכנסות פנימה, מתוך הבנה שחשיפה נוספת לא תועיל לחזרה שלי אל עצמי ואל אהוביי, ושיהיו לזה זמן ומקום מתאימים . מהצד השני, כן הייתי בקשב למה שעובר עלינו ועל אחינו בתפוצות . הכול געש והשתנה . החברה הישראלית, שהייתה פצועה ושסועה בקרעים פוליטיים וחברתיים עמוקים כל כך, נראתה לפתע אחרת . ראיתי את היריבים המרים ביותר, אותם אלה שהיו עד לא מזמן מפוחדים ושונאים משני צידי המתרס, משתפים פעולה כאילו לא הייתה ביניהם יריבות מעולם . באחווה ובשותפות עמוקה הם פעלו יחד בהתרמות, בסיוע לתושבי העוטף והצפון שפונו מבתיהם, באספקת תרומות לחיילים, בביקור וחיבוק משפחות הנרצחים והנופלים ומשפחות החטופים . ברית הגורל כאילו נכרתה מחדש . מעבר לים, גם העולם כולו גאה ושצף לנוכח הזוועות שאליהן נחשף . בימים הראשונים, כשהתחושה בארץ הייתה שאנו נמצאים בנקודת השפל העמוקה ביותר, הרגשתי את הגל העצום של אמפתיה עולמית ששטף אותנו . נאומו של ביידן, DON'T-ה המפורסם, הציטוט של גולדה מאיר על כך ש"לנו אין מקום ללכת אליו", ...
אל הספר