קינת בארי | 95 את הטנק מתקדם לעבר הבית, ובינתיים קולות הירי המשיכו ללא הפסקה . המשכנו להתקדם, ממוקדים במשימה שלנו — להגיע לשורות הבתים בעומק הגוש, המקום שבו פרח הייתה אמורה להיות . היינו עוד בשטח העפר, כמה עשרות מטרים מהשביל שהקיף את הבתים — ואז צוות של ימ"מ עצר אותנו . הם ביקשו לדעת מי אנחנו, לאן מועדות פנינו ומה מצב התחמושת שלנו . סיפרנו להם שאנחנו בדרך לחלץ את פרח, שאנחנו כוח של יחידה מיוחדת . הם ביקשו שנחפה עליהם ותיארו לנו את תמונת המצב : מהעבר השני עומדים כוחות שב"כ וימ"מ ומנהלים משא ומתן עם עשרות המחבלים שבבית . ידוע להם על כמות גדולה של בני ערובה בפנים . כעת הם מנסים לבצע איגוף, להתגנב אל הבית מצידו האחורי על מנת לנסות ליצור קשר עם בני הערובה ולבחון את השטח, לבדוק אם יש היתכנות למבצע חילוץ . הדילמה הייתה לא קלה — האם להמשיך בדרכנו לבית של פרח או להצטרף למאמץ המבצעי לחלץ את בני הערובה מהבית של פסי ? הבטתי באורן, ראיתי את התסכול בעיניו, והלב שלי נקרע . אבל ידעתי שאין לנו ברירה . אנחנו מחויבים קודם כול למשימה הגדולה, לחבור לכוחות כדי להציל כמה שיותר . ניסיתי לתפוס את עיניו ולהבטיח...
אל הספר