הקרב על עלומים | 63 החבר'ה מהיחידה פורקים מהג'יפים ומתחילים להסתער אל תוך החורשה הצמודה לכביש . אני קופץ אחריהם . אמנון מתוסכל . הוא מבין שאי אפשר להמשיך ככה, שאי אפשר לדלג קדימה — קודם חייבים לחסל את אלה שלפנינו, ורק אז הוא יוכל להגיע לאחיינית שלו בבארי . אני מבקש מקיריל לשמור עליו, לא לזוז ממנו . זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותם ביום ההוא . אני מצטרף אל אחת החוליות ויותר לא מסתכל לאחור, מדי פעם חושב על אמנון וקיריל או מביט לכיוונם . אני מרגיש את הדריכות בגוף שלי, כל שריר מתוח, כל עצב מכוון למשימה, והמשימה ברורה — אנחנו מבינים שיש כאן עשרות מחבלים, אנחנו נמצאים מולם בשטח פתוח, ומימיננו, מעבר לכביש, גדר הקיבוץ . אנחנו מנסים לאגף אותם משמאל, לדחוק אותם אל הגדר — ולהשמיד . התקדמנו לעבר הכוחות שכבר נפרסו בפריסת קרב בחוליות . הצטרפתי לשני הנהגים של היחידה והפכנו חוליה של שלושה . השאר היו החוליה הקדמית, בפיקודו של סגן מפקד היחידה, יחד עם אחד הלוחמים האגדיים ביותר שלהם — איתן . החוליה הזו כבר הייתה בתוך אש חיה, מחליפה ירי, מתקדמת בחיפויים ובדילוגים . לאט לאט אנחנו דוחקים את המחבלים אחורה, מ...
אל הספר