52 | אחי, היה קשה לשמוע . לרגע הוקל לנו — סוף סוף מצטרף אלינו מישהו שמכיר היטב את האזור, שנמצא בקשר שוטף עם הקיבוצים, שיכול לתת לנו תמונת מצב אמיתית . סוף סוף המחסומים מאחורינו ואנחנו בדרך לעזור . אבל אמנון לא הפסיק למלמל על טבח, על שחיטה . השתתקנו . המילים האלה, שעד עכשיו היו שמורות לשיעורי היסטוריה, לטקסי זיכרון, לשירים של ביאליק, נשמעו פתאום זרות, לא הגיוניות . על מה הוא מדבר ? איזה טבח ? איזו שחיטה ? באיזו שפה הוא מדבר ? אנחנו רגילים למילים מכניות, ניטרליות, נקיות מכל רגש ומרוקנות ממשמעות — מפגע, אירוע, פח"ע, מנוטרל . מילים בלי צבע, בלי דופק, בלי ניחוח עבר . שוחטים ? טבח ? על מה אמנון מדבר ? לרגע חשבתי על קישינב, על אירועי תרפ"ט . הוא ממשיך למלמל לעצמו תוך כדי הדהירה, ואני, שכבר נפרדתי מעצמי לגמרי תחת העץ בצומת נתיבות, נסחפתי פנימה ושקעתי לתוך מערבולת תודעתית ששאבה אותי עמוק למטה . ופתאום זה התפרץ ממני, כמו הר געש . זעקה . צעקה עתיקה, יהודית מאוד . זעקה של אין-ספור אבות, אימהות, ילדים, סבים וסבתות שגורשו, נשרפו, נשחטו במשך דורות . זעקה שנשמעה בכל שפה יהודית — יידיש, לדינו, ערבית-יה...
אל הספר