אבא אוהב אתכם | 27 ורציתי להשלים עם מרים ולהחזיר לנו את החיוך ואת הקרבה . ובתוך זה, רציתי להספיק למצות את החג — לרקוד, לרקוד ולרקוד . אחרי כמה דקות ניגשתי אל הטלפון לבדוק מי התקשר אליי קודם . זו הייתה שיחה שלא נענתה משאול, מג"ד המילואים שלי בפיקוד העורף . קפאתי לרגע . מה הוא רוצה ממני בבוקר החג ? התקשרתי אליו חזרה . "נמרוד, יש ירי מאסיבי מרצועת עזה לעבר יישובי העוטף וערי המרכז . אני מקפיץ את מפקדי הפלוגות, הירי עלול להסלים ולהתרחב גם לירושלים . אנחנו צריכים להיות שם" . נדרכתי מיד . ירי של חמאס ? מאסיבי ? כזה שגורם לשאול להקפיץ את כולנו בבוקר חג ? זה מוזר . אבל לא היה זמן לשאלות . זה היה מסוג הרגעים שבהם הופכים לאוטומט : בלחיצת כפתור פועלים במיידיות, בלי להפעיל מחשבה, למרות שהיא מנסה להגיח . אתה שואל את עצמך שאלות : מה זה ? זה אמיתי ? קורה משהו ? כך מצאתי את עצמי בבוקר החג מתנתק מהכול ורץ לעבר הרכב . לא היה לי שמץ של מושג לקראת מה אני הולך ומה היום הזה מזמן לי . לא ידעתי שאפגוש את מרים שוב רק אחרי מספר ימים — ושזה יהיה נס של ממש . אני מתארגן בשקט ליציאה . מרגיע את עצמי שלא באמת קורה משה...
אל הספר