ילד יהודי נדחי | 15 אני מסתובב במטבח עם מרים לצידי, והיא צוחקת על הנטייה שלי לנסות לתפעל את כל המאכלים בבת אחת . מצד אחד, אני מכין תבשילים לאזכרה של קרובת משפחה . מצד שני, אני מכין תבשיל נוסף לארוחת החג, שאותה נחגוג אצל יונתן ורננה, אחיה וגיסתה של מרים, בחוות יאיר שבשומרון . אני מדליק לנו מוזיקה, מחפש צלילים שמתאימים בדיוק לתרפיה שלי במטבח . כאן אני נותן לעצמי לשחק כמו ילד, לאלתר, ליצור . הריחות מתמזגים זה בזה עם צלילי המוזיקה שממלאים את המטבח, כמו הריקוד בין חיי הקודמים לעתיד שאני בונה עכשיו עם מרים . כשסיימתי לבשל נפרדתי ממרים ונסעתי למודיעין, שם תתקיים האזכרה . לירון, אשתי לשעבר, תביא איתה את ילדינו גוני ואלומה, ואחר כך הם ימשיכו איתה לחג במודיעין . סיכמתי עם מרים שהיא תיסע ליונתן אחיה עם הבנות ואני אצטרף אחר כך . כשהגעתי, האזכרה כבר הייתה בעיצומה . נשמתי עמוק, מנסה להתרכז ולהיות נוכח — מה שלא תמיד פשוט לי כשיש סביבי הרבה אנשים . בסיטואציות כאלה אני נוטה לשמור על מרחק מסוים, למצוא לי פינה שקטה . צעדתי בין שבילי בית העלמין, עד שמצאתי לעצמי מרחב אישי — מקום שבו יכולתי להיות עם המחשבות...
אל הספר