בגובה העינייל | 439 דרך חיים : לא מתעייף, רעֵב תמידי להצלחות, מדביק את הגדוד כולו . הישג רדף הישג — עוד יעד, עוד תשתית, עוד התקפה . האמון העיוור של הלוחמים במג״ד נבע גם מהידיעה שהוא מביט בהם בגובה העיניים . הוא ידע לרדת מהטנק כשצריך — בין אם לתקן זחל ובין אם לשחרר חמור . אחד האירועים שנחרתו בזיכרון הגדודי קרה בחאן יונס : עגלה רתומה לחמור התקרבה אל הכוח, והאיש שהוביל אותה נמלט . נותרו העגלה והחמור, והיה חשש שמדובר בעגלה ממולכדת . הדילמה הייתה ברורה : יש לפוצץ אותה, אבל מה יעלה בגורל בעל החיים ? בעוד הלוחמים מתלבטים, שוקלים את הסיכון מול החמלה, כספי כבר פרק את עצמו בחוסר סבלנות מן הטנק, ניגש לבדו לעגלה ושחרר את החמור לעיני הלוחמים . כשהעגלה הושמדה בירי, ההתפוצצות הראתה כי היה בה חומר בערה . איש לא ידע אם זאת הייתה העברת דלק תמימה או ניסיון לפגוע בלוחמים, אבל דמותו של כספי לצד החמור המשוחרר נחרתה בליבם . הרוח שדבק בה המג״ד נשאה את פקודיו גם בג'באליה . הגדוד המשיך לטהר שטח אחר שטח — מעבר ליעדים המקוריים — על אף עוצמת האויב ולמרות הפגיעות בכלים . כל מארב, כל פגיעה בנ"ט, רק דרבן אותם להמשיך ...
אל הספר