"יש כאן מישהוי" | 407 ודיווח כי הדמויות אינן הולכות בצורה מבצעית, תקווה גדולה גאתה בהם . התקווה היא שהובילה אותם כשדיממו את המנועים . היא הובילה אותם להוריד את קסדות הג'נטקס כדי שיוכלו לשמוע טוב יותר את החטופים . הם יצאו מן הכיפות, חשופים, והחלו לקרוא בקול בעברית . אחד אחד, טנק אחר טנק, הם צעקו אל החשכה וחיכו לתשובה . הזמן חלף, אבל התקווה מילאה את החלל ולא אפשרה להם לוותר — גם כשעברה כבר שעה, גם כשסיכנו את עצמם . בכל רגע הם קיוו שפתאום יופיעו הדמויות, שיתגלה שאלו חטופים שבאים מן החושך — ותפרוץ שמחה גדולה . גם כשהתקווה דעכה, הם לא נואשו, התקשו לעזוב את השטח, חיכו רגע ועוד אחד, ושוב ניסו לקרוא . לבסוף, רק כשהבינו שאָפַס הסיכוי, הם ויתרו, התקפלו וחזרו למגנן באכזבה ובכאב גדולים . מאוחר יותר, כשצפו בסרטוני כלי הטיס, התגלתה האמת : חמש הדמויות היו כלבים . הלילה ההוא בפלוגה נודע מאז בשם "ליל הכלבים הארור" . בנצי מטר, מ"מ בפלוגה, כתב על כך מאוחר יותר : . . . נִתְּנָה הַפְּקֻדָּה . כְּלֵי הַמִּלְחָמָה נָדוֹמוּ . הַשֶּׁקֶט שָׁטַף אֶת חֲלַל הָאֲוִיר . זַרְקוֹרִים הֵאִירוּ לְכָל עֵבֶר . מִתּוֹכְכֵי...
אל הספר