פרק שישה־עשר: "יחסי אהבה־שנאה הכי יפים בצה"ל"

"יחסי אהבה-שנאה הכי יפיל בלה"ל" | 389 המשימה — פתיחת ציר בסמוך לבית החולים — הסתיימה כבר בשעות הבוקר, אבל בפגישה מאולתרת בתחנת דלק הבחין מח"ט הקומנדו, בשכטר . הם הכירו מעבודתם המשותפת באזור "האימפריה" . עומר ביקש ממח"ט הצנחנים "לשאול" את שכטר לטובת "משימה קטנה" . מח"ט הצנחנים הסכים, ושכטר, ששמח על ההזדמנות, יצא לדרך . המשימה הייתה לפרוץ ציר באורך 350 מטרים, המוביל ממרחב הומניטרי — שכלל את בית החולים נאצר וארבעה בתי ספר של אונר"א — אל מחנות עקורים . המבנים לאורך הציר היו בשליטת יחידת אגוז . במהלך הפריצה שכטר היה אמור לאבטח איש שב"כ, שתפקידו היה לכרוז לתושבים שהתבצרו בבתי הספר ובבית החולים להתפנות . שכטר ערך נוהל קרב לפלוגתו טרם היציאה . הוא דאג לשלושה תרחישים : ירי דו-צדדי מכוחות אגוז, ירי מתוך האוכלוסייה, והנחת מטענים . מהבתים שמעל הציר המיועד הוא לא חשש, שכן אגוז שלטה בהם . הפעולה החלה בעשר בבוקר . הפלוגה יצאה לתנועה . רעש הנמ"רות הקשה מאוד על הכריזה, ולכן הוחלט שאיש השב"כ לא יכרוז מתוך הנמ"רה, אלא יוציא את ראשו החוצה . שכטר, שאבטח אותו, נאלץ בשל כך גם הוא לצאת ממדף המפקד . בבתי הספר ...  אל הספר
הוצאת סלע מאיר