פרק ארבעה־עשר: יום אחד במחנה הפליטים

378 | תחנות 7 , פקדה אותנו השעה מבנים ביום . על דבר אחד הקפידו בחטיבה : כל מבנה שנהרס רק לאחר שמצאו בו אמל"ח ועדויות על פעילות טרור . למעשה, מילס זיהה הבדל בין עזה לחאן יונס גם בתחום זה . בעיר עזה לא כל בית נהרס — היו בתים שאינם שייכים לחמאס ולכן הם לא הושמדו . בחאן יונס, עירו של סינוואר, המצב היה שונה : מילס העיד כי כמעט שלא פגש בית ללא סממנים של חמאס, החל מנשק בחדרי הילדים ועד לחומרי תעמולה הקוראים להשמדת ישראל . השינוי השלישי, קטן בממדיו אבל מרגש ומטלטל לחטיבה, התרחש גם הוא באותו יום . בסיום היום הראשון למתקפה על מחנה הפליטים, עמדו לוחמי שתי פלוגות המילואים — זאוס של גדוד 77 וברוש של גדוד 82 — לעזוב את החטיבה ולחזור לביתם אחרי ארבעה חודשי לחימה . הדחפור של אבו ג'נב . "אני לא יוצא מפה הרוג" ב- 22 בינואר 2024 , יומה הראשון של ההתקפה על מחנה הפליטים, יצא אייל אבו ג'נב, מפקד פלוגת הצמ"ה בגדוד 603 , למשימה עם גדוד 77 . דחפורי הפלוגה פוזרו, כבשגרה, בין הגדודים השונים . אבו ג'נב, יחד עם המפעיל שלו, אלי קסח, שמעו בקשר את הקריאה : "סמוראי, צמצם אלינו" . סמוראי היה אות הקריאה של אבו ג'נב . הו...  אל הספר
הוצאת סלע מאיר