כליל שלוביל | 297 מקצועיות . כבן לקבלן, הייתה לו זיקה טבעית למלאכת ההנדסה . איש לא היה מאשים את קדם אם היה נשאר במסגד, אבל מבחינתו עבודה חלקית הייתה כישלון . הוא העריך שכמות חומר הנפץ שפרסו — 250 קילוגרם — לא תספיק כדי להוריד את המבנה כולו . הוא ניגש למפקד הפלוגה שלו, יקיר אוחיון, וביקש אישור לצאת ולהביא עוד חומר נפץ מהנמ"רה שבחוץ . אוחיון אישר . קדם יצא מהמסגד אל האוויר הפתוח . הוא לא הספיק להגיע אל כבש הנמ"רה . פיצוץ אדיר, עמום ופתאומי, קרע את השקט . האדמה רעדה תחת רגליו של קדם, והדף חם הכה בפניו . הוא קפא במקומו, מביט אל פתח המסגד שממנו יצא רק לפני רגע . מחשבה אחת, מצמררת, עלתה בראשו : "רק שאלו לא החומרים שלנו שהתפוצצו" . אוחיון מפקד מלפנים . "תדליקו פנסים אדומים ! " קדם נכנס בריצה למסגד . האוויר היה סמיך ודוקר — תערובת של אבק, פיח וריח מתכתי של דם . הדבר הראשון שראה, מבעד לאבק שמילא את החלל, היה את מפקדו, יקיר אוחיון . שתי דקות קודם לכן האווירה במסגד הייתה של עבודה אינטנסיבית . הזמן דחק . רס"ן אמיתי אביטן, הסמג"ד שהוביל את המשימה, קצב להם רבע שעה בלבד להפעלת המטענים . אוחיון נע במה...
אל הספר