פרק ארבע־עשר: לא מאבדים את הצפון

250 | תחנות 7 , פקדה אותנו השעה במשך כל התקופה שלפני המלחמה שררה בגזרה מתיחות קשה . החל ממאי 2023 הציב חיזבאללה אוהל סמוך לקו הכחול — הגבול עם לבנון — מצידו הדרומי, בשטח ישראל . האוהל הפך למוקד מתיחות : חיזבאללה הציב לידו גנרטור וציוד נוסף, ושלח איתות ברור של התגרות . ניסיונותיה של ישראל להסיר את המאחז באמצעים דיפלומטיים נכשלו, ולבסוף הוחלט לעשות זאת בכוח . מאחר שהגורמים המדיניים ביקשו להימנע מהסלמה, ירי לא בא בחשבון, והוטל על הכוח לפתוח ציר עד לאוהל ולהפיל אותו באמצעות דחפור . תורג'י נבחר למשימה הקשה . היה ברור שככל שיתקרבו למאחז — כך תגבר ההתנגדות . פעילי חיזבאללה, אף שלא נשאו נשק, התגרו בכוחות כמעט עד כדי מגע פיזי . ההתקדמות בשטח ההררי הייתה איטית, והעבודה הופסקה לפני השלמתה לרגל חג הסוכות . בימי החג — ממש לפני שמחת תורה ו- 7 באוקטובר — ההר נפתח למטיילים, ותורג'י החליט לדחות את הריסת האוהל עד לאחר החגים, כדי לאפשר גישה חופשית ובטוחה . ב- 6 באוקטובר הוא היה משוכנע שמלחמה בפתח, ושהיא תיפתח דווקא בגזרתו . החיכוכים התכופים, המעקב הצמוד אחרי האוהל והיעדר הפתרון המדיני הגבירו את תחושת המת...  אל הספר
הוצאת סלע מאיר