אבא בא 236 אני אבא של רוני . לפני הכל אני אבא . כל חייה שמרתי עליה . האחריות שלי, שלנו, על הילדים שלנו — היא אחריות מוחלטת, שאיננה ניתנת לחלוקה, לטשטוש או להעברה . רוני לא מתה ביד המקרה . היא נפלה במתקפה רצחנית של האויב, מתקפה שהתאפשרה כתוצאה מרשלנות פושעת, מאוזלת יד, מחוסר מחשבה, מזלזול, מחטא היוהרה — וגם מאמונת שווא באנשים שהיו צריכים לחוש את אותה תחושת אחריות מצמיתה כלפי האוצר שהופקד בידם . אני לא אסלח לעצמי לעולם . כך ראוי . אני הייתי אבא של רוני, ובמקום לדפוק על השולחן, להיות שם, לעמוד מולם, לדרוש, לשאול, לתבוע תשובות — הסכמתי לעצום עיניים . רצתי להגן עליה רק כשהיה מאוחר מדי, אחרי שהיא נשרפה מול הפסקל שלא נטשה אפילו לרגע . אני אבא של רוני, ואני אחראי, והחיים שלי נעצרו . אך החיים שלהם המשיכו לנוע במסילותיהם . קצינים ופוליטיקאים המשיכו לישון שינה ערבה, להתקדם בדרגות, להתמנות לתפקידים חדשים . קצינים ופוליטיקאים שלא הפנו אלינו את מבטם אפילו פעם אחת, לא התקשרו, לא התנצלו, לא הכו על חטא, לא התפטרו ולא ישבו בבית המעצר . אם אנחנו רוצים לתקן את המדינה שלנו, הם יהיו חייבים להעמיס על כתפיהם ...
אל הספר