םו 16 179 אני מחזיק את הממצא שקיבלתי זה עתה . אין לי מושג מדוע הוא נמסר לי . עוד לפני שאני בוחן את הדסקית, אני חושב על הבת שלי יחפה . רוני רצה ללא נעליה החוצה מהחמ"ל . האש אוחזת בכל פינה, ואין לה זמן לנעול נעליים . ואולי היא לא רצה, אלא נגררת . היא נגררת על ידי אחד המחבלים, ובהונות רגליה נחבטות באבנים הקטנות הפזורות לאורך הדרך . אני מעביר את הדסקית מיד ליד . אני מכיר את הדסקית הצה"לית, וכבר במבט ראשון מבין שהיא אינה דומה לדסקיות הנעליים . דסקיות הנעליים חצויות בדיוק באמצע, והדסקית שאני אוחז בידי שלמה . "איפה מצאתם אותה ? " קולי צרוד . "בחמ"ל", הוא עונה . "בחמ"ל השרוף ? " הרגשה מוזרה משתלטת עלי . אני חש שהפגישה הזו הולכת למקום לא טוב . אני מריח את זה . "בחמ"ל", הוא מאשר . אני בוחן את הדסקית . היא נראית חדשה לגמרי . היא מבריקה . לא צריך להיות בעלי ראיה חדה במיוחד או בעלי יכולת בלשית חריגה כדי להבין שהדסקית הזו לא בילתה בתוך אף נעל . רואים עליה שהיא לא עברה שרפה . כך לא נראית דסקית שעברה שרפה . את הקביעה הזו יכול להשמיע גם ילד בכיתה ד' . "אתה בטוח שהדסקית הזאת נמצאה בחמ"ל השרוף ? " אני מד...
אל הספר