אבא בא 162 הרבים והבכי מבטאים את אחדות הכאב . אנחנו לא מפסיקים להתחבק . ויחד עם החיבוקים פורץ הבכי . הבכי הזה ילווה את כל הזמן שנשהה ביחד, אותנו, עד שניפרד . קבוצת הבאים אינה הומוגנית . בין המוזמנים ישנה קבוצה של הורים שכבר קיבלה את הבשורה המרה על נפילת בנותיהם . חלק מהם נמצאים כבר אחרי ההלוויה ואחרי השבעה, וחווים עד אימה את החלל הנורא שנותר, את החלל שהותירה אחריה הבת שלא תשוב עוד . אלה שנמצאים בעיצומה של השבעה כמובן אינם מגיעים . מרחוק הם מברכים על היוזמה . כולם מרגישים צורך להיאחז אלה באלה, לשאוב עידוד זה מזה וגם לבכות זה על כתפו של זה . קבוצה שניה מורכבת מהורי החטופות, אלה שקיבלו הודעה על כך באופן רשמי . אלה הורים שיודעים בוודאות שהבנות שלהן נמצאות בשבי חמאס . הוצגו בפניהם תיעודים והוכחות . החרדה לשלומן של החטופות הסובלות מהתעללות, עינויים וכנראה גם הרעבה, מתבטאת במבט, בלחיים השקועות ובעיניים האדומות מחוסר שינה . לעומת שתי הקבוצות האלה, ש"יודעות", הקבוצה שאליה שרון ואני משתייכים היא הקבוצה הקטנה ביותר . בני המשפחה של הקבוצה הזו מגששים באפלה . אי-הידיעה מכרסמת בנו . זו קבוצה שמונה של...
אל הספר