אבא בא 158 תשמעי את הצפי רה בתוך החמ"ל . את נעמדת . מתחילה להרגיש את החד ר המלא שתמיד רועד, משתתק . הכיסאות נדחפים לאחור . העיניים נשארו ת על המסך והלב מתפוצץ מגאווה . הרעש היחיד שיש באוויר מגיע מהאצבעות שממשיכות ללח וץ על המקלדת, למרות שעכשיו בטח התחילה הצפירה . בשבי ל זה את פה . בשביל כל אלו שכ בר אינם . את ממשיכה לפעול באופן הרואי ועלוב כאחד, למען אותה מטרה נעלה שעבור ה הקריבו חייהם . זאת ה שליחות שלך, הדרך ש לך לשמור על ע ם ישראל . אימהות חי יבות לך את החיוך שלהן . משפחות שלמות חייבות לך ארוחות חג, חתונות ורגעי אושר עם אהו בי ליבן . זר לא יבין את תחושת החיבור . זר לא יבין את האהבה לגזרה, ללוחמים ולתושבים שעבורם את עושה את התפקי ד שלך בצורה הטובה ביותר . 01 : 20 . את מתיישבת וממשיכה ל שמור . "את הדברים האלה צריך לקרוא בכל טקס של יום הזיכרון", שרון אומרת . אני מוחה את דמעותי . צורך חזק לחזור ולקרוא את הקטע העוצמתי הזה עובר בי . אני חוזר וקורא . הדמעות זולגות . אין לי ספק שאלה הם גם הרגשות של רוני . ולא רק של רוני . של כל התצפיתניות באשר הן, בין אם הן צופות במה שמתרחש םו 12 159 מעבר ל...
אל הספר