אבא בא 152 איפה את ? אני לא יכול להפסיק לחשוב על הדברים שסיפרה לי עמית . כמה היא התריעה . כמה את התרעת . איך ידעת לבחור את המילים המדויקות ולרתק את כולנו בתיאורייך ? היינו יושבים סביבך, נועצים בך עיניים פעורות ובולעים כל מילה שאמרת . שבת היום, ואת כל כך חסרה . ואני לא צריך להיות בעל דמיון מפותח כדי לתאר לעצמי שבמקום שבו את נמצאת, השבת אינה מורגשת . נרות שבת אינם דולקים . מפה לבנה לא נפרשה על השולחן . אוכל מיוחד לא הוכן . ובכלל . . . נותנים לך לאכול ? את לא מורעבת ? אני מביט בדלת הסגורה של החדר של רוני וחוזר ומזכיר לעצמי שהיא לא נמצאת איתנו, שאין סיכוי שתכף הדלת תיפתח והיא תצא אלינו, עם הצחוק האופייני לה, ותגיד : "היי, מה קורה ? למה אתם כל כך רציניים ? " "כן, רוני שלנו היא צעירה מאוד דעתנית, דומיננטית", אני שומע את קולה של שרון, שמדברת עם אחת מהאורחות היושבות בסלון, "כבר מגיל צעיר, שלוש-ארבע, היא היתה דעתנית . היא טיפוס של מנהיג . אין לי ספק שהתכונות האלה שלה באות לידי ביטוי גם שם, בעזה . חברה של יעלי שלנו היתה אצל מתַקשרת . היא לא הלכה בגלל רוני, היא הלכה בעניין פרטי שלה, אבל לפני שעזב...
אל הספר