אבא בא 86 ואני רק חושב : כמה שיקום לגדר שרוני ניסתה בכל כוחה להגן עליה . ובזמן שאני מנסה לפענח את משמעות הצירוף "קיר ברזל שמסתכל על הפרצות בגדר", ותוהה מי הוא זה שמסתכל אם התצפיתניות התאדו ונעלמו, הצבא מגיע גם אלינו . לא משלחת מכובדת ומכבדת, אלא סגן צעירה ורזה . מתלווים אליה שני חיילים . הרוח הנושבת בחוץ מאיימת לערער את שיווי משקלה . "אם הם היו מתכוונים לבשר לנו בשורה קשה", אני אומר לשרון, "בטוח היה מגיע גם רב צבאי" . "אין סיכוי שיבשרו לנו בשורה כזאת ! " שרון נשמעת תקיפה, "רוני תהיה בסדר . היא כבר בסדר . היא חזקה" . "בהחלט", אני עונה, וכמו מנטרה משנן אחריה : "רוני בסדר . היא חזקה" . אנחנו קמים לקראתם, ואני מרגיש הצפה של תקווה . המילים האלה, "רוני בסדר", משכנעות את ליבי . ידעתי ! איתרו את רוני . היא נחטפה, וזו הבשורה שהסגן נושאת בפיה . אנחנו מזמינים אותם להיכנס . שנינו דרוכים מאוד . הלבבות פועמים בעוצמה והתקווה נוסקת . נדמה לי שאני שומע גם את פעימות הלב של שרון . אולי סוף סוף נקבל מידע אמין על מה שהיה שם ? איך הם הצליחו לחטוף אותה ? האם הם נכנסו לחמ"ל ? ואולי היא נמלטה החוצה ? אולי סוף ...
אל הספר