אבא בא 68 הבית שאליו אנחנו חוזרים מלא מפה לפה, וסביב שולחן האוכל העגול שלנו אנשים לא רק יושבים, אלא גם עומדים . אין די מקום וכולם מצטופפים . השעה עכשיו שתים-עשרה בצהריים, וכולם פה . אמא שלי . אמא של שרון . האחים והאחיות שלי ושל שרון . בני דודים מכאן ומשם . וכמובן, מפעם לפעם מגיחים מחדריהם יעל, הבת האמצעית, ואלון, הבן הצעיר . החברים הקרובים שלהם מהיישוב הגיעו כדי להיות איתם ולנסות להסיח את דעתם . ממילא בבתי הספר אין לימודים היום, הכל מושבת . אני מביט באנשים שממשיכים לזרום אלינו, ובין לבין עונה לטלפונים . מתקשרים אלי ממספרים שאינם מזוהים . רונן צור, שהכרתי את שמו אבל מעולם לא דיברנו, מתקשר ומספר לי על יוזמה שהולכת ומתגבשת להקמת מטה לטיפול בהחזרת החטופים והנעדרים . כרגע הם יוצרים קשר עם כל בני המשפחות, ובהמשך יתקבלו החלטות על כיווני פעולה . שתי בנות משפחה של יועץ התקשורת שלו נעדרות, הן היו במסיבה שנערכה ליד קיבוץ רעים . זה היה הדחף הראשוני ליוזמה . רונן צור אינו לבד . כמה דקות אחר כך מתקשר אדם ששמו דודי זלמנוביץ' . גם אותו אני לא מכיר . גם הוא מדבר על יוזמה לטיפול בהשבת החטופים והנעדרים ....
אל הספר