אבא בא 32 "מישהו יודע פרטים על מה שקורה בנחל עוז ? " "בקיבוץ ? " "לא, לא בקיבוץ . בבסיס הצבאי . הבת שלי משרתת שם . היא תצפיתנית" . "וניסית להתקשר אליה ? " "בוודאי . אני מנסה כל הזמן . גם שרון מנסה להתקשר אליה כל הזמן . גם יעל מנסה להתקשר . . . " "ואין תשובה ? " "אין" . "גם אחרי שהיא סיימה את המשמרת ? " "גם" . "ניסית לאכן את הטלפון שלה ? " "מישהו כבר עובד על זה, אבל לא יזיק שעוד אחד ינסה" . "תן לי את המספר", מבקש חבר שעובד בארגון אחר, "גם אני אאכן לך אותו" . הפוגה קלה במתח . לרגע אני נושם לרווחה . לפחות השגתי משהו . לפחות התקדמתי, גם אם מדובר בצעד אחד קטן . טובים השניים מן האחד . עכשיו שני חברים עובדים על איכון הטלפון של רוני, ובוודאי מהר מאוד נקבל תוצאות . תכף נדע היכן נמצא הטלפון . ואם הטלפון בסדר, כנראה גם היא בסדר . ואם היא לא בסדר, תכף אני לוקח את המפתחות ונוסע אליה . ואם היא בסדר, ואצליח להבין מדוע אי אפשר ליצור איתה קשר, לפחות יהיה לי איזשהו כיוון להמשך הבירורים . אולי אכן התרוקנה לה הסוללה והיא עדיין לא חיברה את הטלפון להטענה ? םו 1 33 המחשבות מתרוצצות, אני משתגע, אני מטפס על הק...
אל הספר