אבא בא 18 שהיא סוגרת שבת, אנחנו נוהגים לבוא לבקר אותה . פקדנו את המקום עשרות פעמים, ותמיד אני מתרשם ממראה הרכבים הצבאיים שנגלים אלינו בחזית הבסיס . עשרות טנקים חונים שם . אני אוהב להתבונן במחזה הזה מהמקום שבו אני נוהג להחנות את המכונית . הנוכחות הכבדה ממלאת אותי גאווה . זה הצבא שלנו . הצבא של כולנו . צבא ההגנה לישראל . זו עוצמה שאינה ניתנת לשיעור . וזר לא יבין זאת . מי יוכל לעוצמה הזו ? איזו סיבה אמיתית יש לי להטריד את עצמי בדאגות ? הניידת עוד לא הגיעה, ובינתיים מתחילים להגיע אל הטלוויזיה סרטונים ראשונים המספרים על מה שקורה בדרום . באופן טבעי אני מפנה את המבט אל המרקע . ברור לי שתכף נראה את צה"ל מחזיר מכה מוחצת לאלה שמתכוונים לפשוט עלינו, כמו שרוני אמרה . הנה טנדר טויוטה לבן . הוא נוסע ברחובות העיר שדרות . אני בטוח שהוא שייך לאחד מאנשי הביטחון של העיר . תכף יקפצו ממנו אנשים שלנו ויעשו סדר . אבל . . . וואו . . . מה ? מחבלי חמאס חמושים ברובים ומצוידים במחסניות עומדים הכן בחלק האחורי של טנדר הטויוטה הלבן . והנה עוברת ניידת משטרה וממשיכה לנסוע . אני עוצם עיניים וחוזר ופוקח אותן . לא ייתכן ...
אל הספר