אבא בא 10 לא כשורה . ההודעות על הקפצה כללית המגיעות מקבוצת המשטרה שאני חבר בה מאשרות את זה, אבל בחוץ נמשכת הדממה . מה אני מפספס ? ואז אני מבין . "רוני ! " אני צועק, ומיד רץ אל הטלפון הנייד שלי . בבת אחת נהיה השקט מאיים הרבה יותר מכל האזעקות ששמעתי בחיי . זה שקט צועק ומטלטל, והלב שלי פועם כל כך מהר עד שיש לי מין הרגשה שהוא עומד לקרוע מעלי את עורי . "קומי ! קומי ! " אני אומר לשרון, ולא ממתין ליד המיטה עד שהיא קמה . אני רץ אל הסלון . היד שלי רועדת כשאני ממהר להפעיל את הטלוויזיה . הלוואי שאתבדה . הלוואי שכלום לא קרה . סתם חרדת אב לבתו . הלוואי שלוח השידורים שנקבע מראש יתגלה לעיני מיד ויוכיח לי שהכל כרגיל . אך על מרקע הטלוויזיה מופיעות המילים "שידור מיוחד" . אני מעלה את שמה של רוני על צג הטלפון ומתקשר אליה . צליל החיוג מתמשך ואני לא זוכה לתשובה . שרון מצטרפת אלי לסלון, עדיין מנומנמת . "כנראה קרה משהו", אני אומר לה . "איפה ? " קולה צרוד . "אין לי מושג", אני אומר . "בוא נתקשר לרוני", היא לוקחת את הטלפון שלה . "אני מנסה", אני עונה . "אין תשובה" . םו 1 11 אמש הכל היה כרגיל . אמנם הצטערנו שרוני ...
אל הספר