• 90 • — ובכך להשלים סוף סוף את המהלך של התורה ולהחזיר את עם ישראל לגן העדן חלל, לנצח שאמור להיות מנת חלקנו כבני אדם . את הספר ( ששמו יהיה "תורה" כמובן ) תכננּו להדפיס ללא שמות מחבריו ( הראשונים והאחרונים ) ולשתול בבתי כנסת, בבתי ספר וכדומה . למרות שלא הצלחנו להיזכר בחוק שאוסר על כך ( פגיעה ברגשי דת ? ) , בכל זאת יצאנו מנקודת הנחה שכך או אחרת נושלך לכלא . דוק של קדושה ממשית ננסך על ישיבות הכתיבה הללו, שנערכו אצלי בדירה ולפי סדר פולחני מובהק : יואב ישב על כיסא כנגד הקיר והתנבא ; מולו ישב ג'רמי, ובתפקיד חמורו של משיח ניסה למשוך אותו בלשון, לשאול, להבין ; ואני, בגבי לשניהם — ובלי זכות לפנות ליואב ישירות — הייתי על תקן עזרא הסופר : העליתי את הדברים על הכתב, ערכתי וסגננתי . בעיקר זכורים לי אותם רגעי "ולא יסף", שבהם אמר יואב משהו סתום וקסום לחלוטין, וסירב לכל תחנוני ג'רמי שיפרש או יבאר את עצמו . שעה שלמה העברנו בניסיון להבין מה פירוש "רב מוח", אבל יואב רק חזר ואמר "רב מוח, הוא נהיה רב מוח" . ידעתי שהוא רואה לנגד עיניו משהו שאיננו יכולים לראות או להבין, ואין מילה שתסייע לנו . ובעצם, במה שונה ...
אל הספר