• 33 • אחר מיהר לחזק את דבריו מזוויתו הוא : כן, זה נכון, יש כאן משהו עם בשר . אני מרגיש גם מרקם חולי . . . גרגירי אפילו הייתי אומר, הוסיף בהיסוס- מה, כמו מנסה להחליט איזה שם תואר יתאים יותר להגדרת הטעם והתחושה . הוא לגם בעצמו כמה לגימות מהירות נוספות . כאילו התעקש לברר לא רק את הטעם, אלא אף את הלשון או השפה שצפה לה על פני המים הנכנסים אל הגרון . אחר כך עשו האחרים אותו הדבר : החלו לוגמים שלוק אחר שלוק במהירות בניסיון לפתור את החידה הזו אחת ולתמיד . הם אכן היו צמאים, אולם יותר מכך — היו סקרנים ; הרצון להבין את טעם המים התפשט בתוכם כמו מחלה ממארת . הם שתו כאילו אין מחר, אף אחד מהם אינו תוהה ולו לרגע מדוע משה, שעמד עכשיו סמוך אל הנחל, אינו שותה בעצמו . בכל זאת, חלפו ארבעים יום וארבעים ליל . * * * הכול קרה מאוד מהר : הם החלו ליפול בזה אחר זה אל הנחל . ראשון היה אביאל . לפני שמעד ניסה לומר משהו, אבל הצליח לחלץ מגרונו רק את האות מ' . הוא חזר עליה — מ מ מ מ, כמו ילד קטן . נדמה היה שהוא נחנק . הוא הצביע על משה ( אחיקם חשב • 34 • שהוא מחקה אותו בגמגומו ) , בזמן שצבע עור גופו הופך אט אט זהוב ואז ...
אל הספר