• 114 • דוד טובי * אִישׁצָעִיר, קָרָאנוּאֶת שִׁירְךָהָאַחֲרוֹן . אֵיזוֹאֵשׁ . נְעוּרֶיךָנִכָּרִים בְּשׁוּרוּתָיו הַנִּפְלָאוֹת, שִׁמּוּשְׁךָבִּסְמָלִים וּמֵטָפוֹרוֹת הוּא מַרְהִיב . הַמְיֻמָּנוּת שֶׁבָּהּ אַתָּה מוֹצֵא אֶת הַמִּלָּה הַנְּכוֹנָה, הַכִּשָּׁרוֹן שֶׁנִּשְׁפָּךְ מִן הַדַּף הַצָּנוּעַ, גּוֹרְמִים לָנוּ לִתְהוֹת מַה יִּשָּׁאֵר בְּשָׁלָב מְאֻחָר יוֹתֵר כְּשֶׁלַּהַט הַנְּעוּרִים, גְּמִישׁוּתוֹשֶׁל עֵטְךָ, יִדְעֲכוּ . אָז אוּלַי יוֹפִיעַטוֹן שָׁקֵט יוֹתֵר . מִלְמוּל רַךְשֶׁיַּשְׁאִיר אוֹתָנוּחַסְרֵי הַחְלָטָה, מְהַסְּסִים אֵיזֶה חֵלֶק שֶׁלְּךָאֲנַחְנוּמַעְדִּיפִים . מאנגלית : ליאור שטרנברג • 115 • דוד טובי פסלונים אֲנִי מֵכִין פִּסְלוֹנִים, פִּסְלוֹנִים כֹּה יָפִים . מֵעֵץ אוֹ מִשֶּׁנְהָב, תָּלוּי בְּמַצַּב הָרוּחַ, לִפְעָמִים גַּם מֵחֵמָר . כֹּה רַבָּה מְיֻמָּנוּתִי עַד שֶׁמִתְלַמְּדִים מַגִּיעִים מִמֶּרְחַקִּים כְּדֵי לִצְפּוֹת בִּמְלַאכְתִּי, לִלְמֹד אוּלַי מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ . וּבְעוֹדָם מִתְבּוֹנְנִים בַּפִּסְלוֹנִים הַיָּפִים שֶׁלִּי, נֶהְדָּרִים כָּל כָּךְ, כֹּה חַיִּים, כּ...
אל הספר