אביגיל זמיר

• 73 • עונה, הלב שלי על מאתיים . אחרי כמה דקות היא עונה : באמת לא היית מכותבת, טעות שלי . אני שולחת מיד הודעה לדנה שתעדכן אותי מה היה, אבל יודעת מראש שזה אבוד . יש לה נטייה כזאת, לענות אחרי שלושה ימי עסקים . אני נכנסת לדרייב לסיכומים של הפגישות, המסמך נעול אז אני שולחת בקשה שיפתחו לי גישה . בינתיים אני גוללת בפיד : מישהי קופצת על המסך ובכל נחיתה הבגדים שלה מתחלפים . מישהו עם נֵק מודבק על החולצה מסביר איך להשקיע נכון . שרקן עם סרט קטיפה על הראש אוכל כרובית . מישהי שלמדה איתי בתיכון ילדה בת, התמונה בשחור-לבן . בארוחת הצהריים אני חוזרת למטבחון, מוציאה קופסת מרק שהבאתי מהבית, מעבירה לקערה ומכניסה למיקרו . האיש המשופם מעביר מטלית לחה על פני הכיור הריק, משעין את גב כף יד שמאל על עצם הזנב . המורה שלי ליוגה קוראת למקום הזה ה'עָצֶה' : תניחו את גב כף היד על העצה, היא אומרת בזמן שאנחנו מתכופפים . אני מתיישבת על אחד מכיסאות הבר ונושפת על המרק, הוא יוצא מהמטבחון . הקומה מתמלאת בינתיים, שני בחורים מחברה אחרת מניחים בכיור קעריות עם שאריות של נודלס, מישהי חותכת סלט וזורקת את הקרש והסכין לכיור, משאירה ...  אל הספר