מירלה משה־אלבו

• 23 • הָיָה לִסְפִינָה נְקוּבָה . קוּם קוּם חַשְׁמַל נִשְׁפָּךְ הַבַּיִת מוּצָף . זֶה בַּחוּץ, הוּא פּוֹטֵר וְנוֹחֵר . גָּאוּמִצְּחוֹק גִּיגִית וּמַגָּבוֹת . מַצִּילָה אֶת אַלְבּוֹמֵי הַתְּמוּנוֹת . מְרִימָה אֶת הַשָּׁטִיחַ הַכָּבֵד הָרָטֹב, אֵיךְ אֶקְשֹׁר יָם לְסוֹרְגֵי חַלּוֹנוֹת אֲחַשֵּׁק צַעֲצוּעִים וּמְנוֹרָה וְשֻׁלְחָן . מַיִם מְטַפְּסִים אֶל רִפּוּד הַכֻּרְסָה, עַל הַמַּשְׁקוֹף טוֹבְעִים גָּבְהֵי הַיְלָדִים . יֶלֶד מִמִּטַּת קוֹמָתַיִם מֵקִיא מֵרֹב אֵימָה לְנַהֲרוֹת הָרִצְפָּה . אֲדָווֹת עַל הַקִּירוֹת, בְּתַלְתַּלֵּי הַתִּינֹקֶת, עַל הַיֶּלֶד הָאַחֵר, הַנָּם עֲדַיִן, עֵינָיו עֲצוּמוֹת בְּחָזְקָה . קוּם כְּבָר קוּם אֲנִי שׁוֹטַחַת תַּחֲנוּנַי הֲצָפָה הֲצָפָה . נֶעְתָּר לְבַסּוֹף . נוֹשְׂאִים אֶת הַשְּׁלוֹשָׁה בִּזְרוֹעוֹתֵינוּ, יְחֵפִים וּכְבֵדִים הוֹתַרְנוּ אֶת הַבַּיִת לְבַדּוֹ . בִּשְׁכוּנַת הָאַרְגָּזִים מַיִם שָׁתוּ פָּעוֹט מִזְּרוֹעוֹת אִמּוֹ . בֶּעָתִיד הָרָחוֹק יִטְבַּע זוּג אוֹהֲבִים בְּתוֹךְמַעֲלִית . הֶעָתִיד עַצְמוֹיִטְבַּע בֶּעָתִיד הָרָחוֹק . בֹּקֶר, קָרְסָה תִּקְ...  אל הספר
מקום לשירה