רות אשור

• 77 • רות אשור נרקיסים נִשְׁכֶּבֶת עַל בֶּטֶן עַל רִצְפַּת הַסָּלוֹן שָׁטִיחַ מְסִיטָה מַבִּיטָה אֶל הַחוֹר, בָּבוּאָתֵךְ לֹא מִשְׁתַּקֶּפֶת, לֹא זָוִיּוֹת הַחֶדֶר לֹא אוֹר מְנוֹרַת הַתִּקְרָה מְכַבָּה מַדְלִיקָה דָּבָר לֹא מִשְׁתַּקֵּף חֲזָרָה . נִמְשֶׁכֶת מַמְשִׁיכָה מַבִּיטָה, חֳדָשִׁים אַתְּ מַבִּיטָה בֶּטֶן שׁוֹכֶבֶת עַל קְצֵה צוּק, זוֹחֶלֶת מִתְקַדֶּמֶת עוֹד קְצָת, הַחוֹר נִפְעָר תְּהוֹם יוֹתֵר גָּדוֹל יוֹתֵר, מִי מִתְקַדֵּם ? אִי אֶפְשָׁר לְהַפְסִיק לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה, אַתְּ מְכַוֶּצֶת מַבָּט וְהָאוֹר נִבְלָע  אל הספר
מקום לשירה