נועה שקרג'י

• 15 • שלושה דורות רגל על רגל על שטיח מקיר לקיר מושיטות קדימה את ציפורנינו הצבועות, הנצבעות, והכמהות להיצבע, נדמה היה שדודה רוזל שם גם כן, מפקחת על גווני הורוד מלמעלה . לטַנָטַטְס, כמו שמכנה אותן הפרופסור, לא נזכר חסד מיוחד . דודה נעימה למשל, חנתה אצלנו בזכות כתפיה הצרות שירשנו, שזיכו אותה בכינוי טר"ש נעימה, על שום הדרגות שקבעו על זרועותיה רצועות החזיה הנשמטות . הדמיון קבע את הטַנָטַטְס על ספה פרחונית מעופפת, שעליה כְּבוּדוֹת אטומות בכובע, רגליהן מונחות זו מאחורי זו, הצידה . זו טעות כמובן . הלא-משכלות רגליים הן מן הצד השני, של מלכת אנגליה . אבל הדמיון הוא עובדאי כושל . הרי גם לא ייתכן שיעופפו בהיותן שמנות . ואת זה לא אני אומרת, אלא דוד סאלח ודוד יוסי שסייטו את שנותיה הראשונות באיומים שאם תאכל תתנפח כמו הגדולות . ובכל זאת, דודה בליחה הייתה רזה מאוד, וסוכרתית, ובגלל זה הכינה גלידת תות מגבינה, וללא סוכר שאכלתי בתענוג כפול, על הגלידה ועל אישורה הבריאותי . אני זוכרת . הזמן : לקראת ערב . בליחה ותפחה עומדות במטבח של הראשונה ועושות את פעולת האחיות — רבות, מתווכחות, אולי רק מדברות, • 16 • אבל א...  אל הספר