אלפרד כהן

• 55 • קֻפַּת חוֹלִים וְאָמַרְתִּי לוֹ תּוֹדָה עַל הַכֹּל וְגַם הִתְחַלְתִּי לִשְׁאֹל הַרְבֵּה שְׁאֵלוֹת שֶׁזֶּה כְּמוֹ לִשְׁאֹל אֶת עַצְמְךָ . פַּעַם הָיָה לִי שָׁכֵן שֶׁדִּבֵּר אֶל עַצְמוֹ כָּל הַזְּמַן, עַד הַיּוֹם לִפְעָמִים אֲנִי נִתְקָל בַּאֲנָשִׁים שֶׁמְּדַבְּרִים עִם עַצְמָם הוֹלְכִים וּמְדַבְּרִים עַד שֶׁאֲנִי מַבְחִין אֶצְלָם בְּאָזְנִיּוֹת עַל הָרֹאשׁ . אֶצְלִי תִּמְצְאוּ רַק מוּזִיקָה, מִישֶׁהוּ שָׁר עַכְשָׁו עַל הַשֶּׁמֶשׁ בַּבֹּקֶר, אִם תִּרְאוּ אֶת הַזַּמָּר בְּהוֹפָעוֹת בַּיּוּטְיוּבּ תִּתְמַגְנְטוּ לָרִקּוּד הַמְכֻשָּׁף שֶׁלּוֹ . אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לִרְקֹד אֲבָל בֵּינֵינוּ, מִי כֵּן . וְזֶה בִּכְלָל שִׁיר אַהֲבָה, אֲנִי מַכִּיר אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא מָצְאוּ אוֹתָהּ וְאַתֶּם תִּמְצְאוּ, הִיא כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ בְּכָל בֹּקֶר .  אל הספר
מקום לשירה