• 69 • שלה . הן היו צמודות זו לזו, כאילו הן מסרבות להיפרד . חם לי, הפטירה, אני צריכה מים . הקול שלה הלך ונחלש . בחיי, אני לא רואה, מה אמרת — מים ? שאלתי . ואז היא נחנקה, שמעתי את החרחורים שלה, היא ייבּבה כמו חתול שמישהו עומד להקריב . זאת האש ? שאלתי . בתוך העצימה הגדולה שלי היא הנהֲנה כן בראשה . הלחיים שלה התנפחו . הוורידים במצח יצרו את האות A כמו שתמיד קרה כשהייתה עוצרת את הנשימה שלה משך דקות ארוכות במצבי לחץ . תחזיקי לי את היד, ביקשתי, אבל היא התעלמה . עצמתי חזק יותר את העיניים : היא תפסה את גרונה בשתי ידיה, עד שהאדימה, על לחייה הופיעו באחת פצעים לבנים . מ מ מ גרד לי בקשקשים, היא חצצה בקולה, מים . . . עכ-שיו לחשה בקול צרוד . לאחר מכן שלחה את אחת מידיה אל עבר הקרסול שלה וגירדה . היא ניסתה לומר משהו : א-נ-י . . . אבל היא לא הצליחה להשלים את המשפט . היא ניתקה גם את היד השנייה מהגרון ופרשׂה את שתי הידיים לצדדים, פערה את הפה הכי גדול שהצליחה, וסימנה לי במה שכנראה היו עיניה הבוערות לעשות כמוה . נשענתי עליה ופתחתי את הפה, נתתי לְמה שזה לא יהיה להיכנס . עצמתי עיניים ופקחתי לסירוגין במשך אולי...
אל הספר