• 92 • * בלי "זה" אין מה לשים . "זה" מאפשר בעלות, "זה שלי", הגוף שלי, הבית שלי, העבודה שלי, הילדים שלי, הטעם שלי, החיים שלי, מה ששייך או משוּיך "לי" . "שלי" יכול להיות במרחקים שונים ממני, מכסף, לבוש וחפצים, דרך מעשים ועד רצונות, רגשות, איברי הגוף . השאלה "איפה הראש שלך ? " מפרידה ביני לבין הראש שלי . • 93 • * יש פער בין אני לבין שלי . לשים-את-שלי פשוט יותר מאשר לשים-את-עצמי, לשים את השָׂם, להניח את המניח, לשכּון . מה ששלי יכול להישאר אחרַי, אולי להעיד עליי, אבל זה לא אני . זה עִזְבוני . רק כי זה לא אני זה יכול להישאר אחרַי . אין אחרַי אני . אין מה ולכן גם אין איפה לשים אותי . • 94 • * מבטי סרק נעלמים כלעומת שבאו, דיבורים מתפוגגים, חלומות חומקים, גם מהנזכרים נשאר מעט . איפה לשים את מה שנשאר ? בזיכרון . ואיפה הזיכרון ? בראש . והראש איפה ? כיוון שגם הכלי הוא "זה", ניתן לשים גם אותו בכלי אחַר כלי, עד הכלי שלא ניתן עוד להצביע עליו : "זה", לא לשים בו ולא לשים אותו . "אנא, תן לי את החוכמה" . "וכשאתן לך, איפה תשים אותה ? " • 95 • * אדם מביא הביתה את שללו, מה שהפך לשלו, מניח דבר בתוך דבר, זה בז...
אל הספר