יעל הוניג

• 73 • * אנחנו מהלכות בשׂדרה בכפכפי גומי . אני בכרס ילדית מבוישת וחיוך עגול לבן שיניים, לסבתא פנים צרות ועֲדויות קמטים בודדים ויפים, כזנבו של מכחול בקלסתר נערי . אור צהריים אפוף געגוע, ריחות יסמין וצואת חתולים מעטרים את דרכנו . * על המחצלות בשכונת מרום נווה ילדים מציגים למכירה בובות מפלסטיק, צמידי חוט צבעוניים ושרשראות עמוסות תליונים . אנחנו ממשיכות אל תוך הקניון ומערטלות קולבים מהחולצות והשמלות שתלויות על צווארם . סבתא אורה היא העשירה באדם . לארנק העור החום שלה אין רוכסן או תחתית, מושכת כמו קוסמת מכובע . שטר אחר שטר אחר שטר . * בבטן מלאה ובתיק גדוש פיצ׳יפקעס, כשברווח בין שינינו נחה חתיכת פיסטוק קלוי משוק לוינסקי, אנו סבּות על עקבותינו אל השׂדרה בשעת דמדומים תפוזית . • 74 • * בצלחת הפלסטיק שלולית ורודה של מיץ סלט . על פניה צפים כדורי גבינת קוטג', מבשרים על תום הארוחה בדגלם הלבן . סבתא ממהרת להגיש קינוח . ״אולגה אמרה שהן נחטפות מוקדם בבוקר ואחר כך אין אותן כל היום״ . היא מניחה על השולחן שתי גביניות דביקות . ״אולי עדיף שלא, כבר אכלתי שתי פרוסות לחם מקודם״ . השנים לא עיצבו אותי יפה, מפָּע...  אל הספר