• 63 • הרסק שלי, כפחית אני מתכוונת, אבל כרסק באמת הייתה לי תשוקה כזאת, ואני מרגישה שהרצון החריף הזה לפרוץ את הפחית שלי, או אולי הפחית שאני, יש בזה דמיון של שחרור ותחושת קלוּת . אבל אני אגיד לך מה, לדעתי זאת אשליה שכל פחית צריכה להתבגר ממנה וזה רק יעשה טוב לרסק שלה . רוצה לפרט קצת יותר ? אה הכובד, כמה שנלחמתי עם התחושות האלה . אני זוכרת שהשינוי קרה כשיצאנו לדרך . יום אחד ארזו את כולנו בארגזי עץ גדולים והטעינו אותנו על ספינה, בגנובה זה היה ? או ליבורנו ? לא זוכרת . ישבנו שם דחוסות אחת על הראש של השנייה, הרגשנו מתח כזה וחששנו שאם לא נירגע נהיה חמוצות מדי, אבל כשהלילה הגיע והיינו בעומק הים, הספינה שלנו שטה על הגלים בטלטולים כאלה שהפיגו את המתח . התחלנו לדבר ולדבר, ועשינו שיחות רסק אל תוך היום והלילה שאחריו, ומה גילינו ? כולנו הרגשנו את ההלם הזה ! הפיצול המעיק אחרי שחתמו את המכסה שלנו בקצה הפס במפעולדת, לא הייתה שם אחת שלא רצתה ליפול מקצה מדף ולשפוך את כל הרסק שלה החוצה . הייתה שם אחת שלא אמרה מילה ולא ממש הבנתי מה הקטע שלה, הפחיות שהוצמדו אליה רמזו שכנראה יש לה רסק ירוק . . . • 64 • אז השי...
אל הספר