ענת לוין

• 47 • וברבות השנים התגלתה כאישה עכורה . עד שהגעת הביתה, עברת מדירה שכורה לדירה שכורה ואימך הממשית הלכה אחרייך עם שקית ניילון צהובה ובתוכה מצרכי בסיס : שמן, קמח, כוסמת ( אורז של רוסים ) , עוגת שיש מוכנה של עלית . שפת האהבה שלה . אל תגמרי את העוגה . אם תורידי רק עוד שבעה קילו, תוכלי להיכנס לשמלה . יש קרע קטן בשרוול שמאל, סימן לניבי הזמן או שהיה מישהו שקרע ? מה אנחנו יודעות על האימהות שלנו ? מי חבק את גופן כשליבנו הבוגדני פנה ? האשמדאי הזקן, מר זמן . את גם יכולה למכור את השמלה, היא וינטג׳ . את יכולה ללבוש אותה ככה, להשתחל לתוכה במאמץ, עם כל האוֹי והקרע והאאוץ׳, ואם יבוא מישהו לקנות אישה מגוחכת בגיל כמעט עמידה, לבושה בשמלה קטנה במידה, תסגרי מיד את הדוכן, תורידי את הברזנט באבחה, עליו תדביקי שלט קטן בכתב יד, ״הבת של לאה, לא למכירה״ .  אל הספר
מקום לשירה