• 27 • ונערמים . הגאווה שלך זקורה אבל בין החוליות אינך מודה בפה מלא — הגב שלך נגמר מלסחוב אותם מצד לצד בבית . החדר הופך לארמון . אתה מארגן פינת האזנה נחמדה . מכניס גם עמדת קפה ועציצים ליד החלון שפונה אל הגינה . אבל אז מתרחש משהו שמרתיח אותך : אין יותר מקום ואין זמן לשמוע את כל מה שקנית . אבל אתה ממשיך לקנות כי יצאה גרסה בתקליט צבעוני, וגרסה מחודשת היישר מהסלילים המקוריים, אבל במיקס חדש שלא נשמע כמותו עד היום . אתה מתחיל להניח אותם בכל פינה בבית שיש בה צל : מתחת למדרגות, מאחורי הטלוויזיה, בארון הבגדים שלך, רחמנא ליצלן . משם הכול מתחיל להידרדר . בכל רגע נתון חתיכת פלסטיק אחרת נופלת על הרצפה, או לכל הפחות נוטה אל הצד, מאיימת ליפול . בסוף אשתך עוזבת אותך . "אתה משוגע ! " היא צורחת ואז לוקחת את שני הילדים, אחד בכל יד, ולא חוזרת . וככה זה נגמר . אתה לבד . אתה חושב לאמץ ילד רעב מאפריקה . אתה חושב שאולי יש לך בעיה . אתה עדיין לא מבין שיש לך בעיה . כולם אשמים חוץ ממך . הקירות בבית מוסיפים לקרוס, התקרות נסדקות, המשקופים נתלשים ממקומם, אבל משלוחי התקליטים מוסיפים להגיע . גם המים כבר לא חולפים בצי...
אל הספר